ויאטנאם -  אהבה ממבט ראשון. 

את המסע שלי התחלתי בהאנוי, עיר הבירה התוססת, העמוסה, הצבעונית והמרתקת. נשביתי בקסמה של העיר העתיקה, הסמטאות הצרים, תנועת האנשים והאופנועים, שוק הלילה המקומי, הנשים המקומיות והחוויה הקולינרית שהעצימה את הכל...

האנוי

ארזתי תרמיל, לקחתי מצלמה וטסתי לבד. בחרתי באכסניה בעיר העתיקה, old quarter view hanoi hostel, מקום שלשמחתי התברר כצעיר ונקי, עם צוות מקצועי ולובי מקסים שמאפשר מינגלינג עם תיירים מרחבי העולם.

את ימיי הראשונים בעיר העתיקה בהאנוי ביליתי בשיטוטים ארוכים בסמטאות, בשווקים, בחנויות ומסביב לאגם המרכזי. עצרתי מעת לעת בבתי קפה ומסעדות ואהבתי לשבת ולהתבונן, לכתוב ולצלם. העיר עמוסה וצפופה, שוקקת חיים ותוססת,  ויש בה קסם, שילוב של מסורת עם קידמה, קצב ותנועה מהירים. דרך עדשת המצלמה, גיליתי כמה קשה עובדות הנשים המקומיות. כך נולדה סדרה שלמה של צילום רחוב בנושא נשים בעבודה -בחנויות, במטבחים, בדוכנים, במדרכות, ברחובות.

הופתעתי לגלות מטבח ויאטנמי מעניין, עם השפעה צרפתית וסינית. הבאן מי, למשל, הוא כריך ויאטנמי נפלא בפשטותו. בשוק האוכל הלילה, מצאתי מנות מיוחדות ונפלאות. הרוטב העיקרי שם הוא רוטב דגים, שטעמו חזק וצריך להתרגל אליו בהתחלה. האוכל זול וטעים וכדאי ללכת למסעדות שאוכלים בהם המקומיים, כדי לגלות מנות שלא קיימות במסעדות לתיירים.

אין ספק שהחוויה הקולינרית הכי מדהימה שחוויתי שם היה סיור אוכל מודרך עם קים, מדריכה נפלאה שלימדה אותנו אודות המטבח הויאטנאמי ולקחה אותנו לטעימות ב7 מסעדות שונות, בשלוש שעות.

בוודאי שמעתם על ה- egg coffee, בויאטנאם, נשמע מזעזע אבל זה קפה מדהים בטעם נפלא. קפה פילטר שעליו מוסיפים קרם מחלבונים וחלב ממותק. זה הזכיר לי את הקפה של סבתא אליס ז"ל, בצאת יום כיפור, מסורת רבת שנים במשפחה.

האנוי18

האנוי20

האנוי17

האנוי16

האנוי15

האנוי14

האנוי13

האנוי10

האנוי12

סאפה 

אחרי חמישה ימים בעיר העתיקה, החלטתי לעלות לגיחה קצרה של יומיים צפונה לאזור סאפה. אפשר למצוא בכל סוכנות טיולים חבילה של יומיים או שלושה הכוללת הסעה, לינה ויציאה לטרקים בכפרים. אני הצטרפתי לקבוצה קטנה ולמדריכה צעירה וקופצנית בשם לילי, התאכזבתי לגלות שהעיירה סאפה מתויירת להחריד, רוכלות רבות מנסות למכור סחורה לכל עובר ושב. הטרק עם לילי לכפרים הקרובים, הרגיש מתויר וממוסחר  מידי גם הוא.

למרות זאת, ולמרות שיצאתי רק לטרק אחד של חצי יום וויתרתי על טרק ארוך דרך שדות אורז, שמחתי על הנסיעה צפונה, על הנופים המדהימים של שדות האורז, הכפרים הציוריים וההכרות הקצרה של ההיסטוריה של צפון ויאטנם, השפעות המלחמה שעדיין מהדהדות שם וההכרות עם קבוצות אתניות מעניינות (אם כי ממוסחרות מידי ולא אותנטיות מספיק לטעמי).

הוי- אן והכפרים  הקטנים

אחת הערים שהפתיעו אותי לגמרי ושגרמו לי להישאר שם יותר משבוע, במקום שלושה ימים היא הויאן, עיר במרכז ויאטנאם,  העיר העתיקה, על גדות הנה, מתויירת מאוד אך מלאת קסם ויופי. בהויאן אהבתי במיוחד את השווקים המקומיים, הצבעוניות המשגעת, הנשים החרוצות והעמלות, המאכלים המעניינים, טיילתי שעות על גבי שעות, טעמתי, צילמתי, חקרתי. גם בשווקים, כח העבודה העיקרי הם נשים ורוב העבודה מתבצעת על הרצפה ועל המדרכות, שם שוטפים כלים, מנקים דגים, רוחצים ומסדרים סחורה. צילמתי בעיקר נשים עובדות ומכאן גם נולדה סדרת הקלפים שלי, עליה ארחיב בהמשך.

market3

market4

markrt1

בערב לובשת העיר אורות, והסמטאות הקסומות לאורך הנהר, מוארות ויפות, בנהר סירות קטנות עם נרות מוסיפות נופך רומנטי. פאבים, ברים, בתי קפה ומסעדות שוקקות חיים. חנויות המזכרות הצבעוניות מוסיפות קסם ועניין. העיר ידועה גם בשם עיר החייטים ושם אפשר לתפור כל מה שתחלמו עליו ובדיוק למידות שלכם.

כדאי לנסות את דוכני הגלידה המקומיים, לא רק בגלל הטעם הנפלא, אלא גם בגלל אופן ההכנה. בכיכר המרכזית, סמוך לגשר היפני, תוכלו ליהנות מצפיה במשחק בינגו מקומי, או להשתתף בעצמכם (אם תבינו משהו), המשחק תיאטרלי ומשלב שירה ונגינה. עשרות נשים, ילדים, מבוגרים יושבים, נהנים ומשחקים יחד, בשבילי זאת הייתה טעימה קטנה מחיי התרבות המקומית.

במשך שהותי שם, טיילתי גם בכפרי הקטנים שמחוץ להויאן ויש לא מעט. שכרתי מדריך עם אופנוע ויחד נסענו לכפר הדייגים, כפר הקוקוס, כפר הקרמיקה (פחות מומלץ), כפר התבלינים ועוד. אכלתי במסעדות מקומיות על גדות הנהר וטעמתי מאכלים מיוחדים. ביום אחר, לקחתי סיור מודרך  וסדנת בישול בכפר הקוקוסים, שכלל שיט לכפר, וסדנת בישול שגרמה לי להרגיש אני בתוכנית מאסטר שף. הצטרפתי לקבוצה של שישה אנשים, וביחד עם השפית המקסימה בישלנו ואכלנו ארבע מנות מסורתיות. היה נפלא!

ביום אחר, במהלך שיטוט עם המצלמה, נתקלתי במפעל לייצור אהילי בד ושם בסדנא פרטית והכנתי אהיל מקסים (שלא היה לי איך לארוז אחר כך....) אין ספק שבהויאן עיקר החוויה הייתה האנשים שהכרתי, הרגשתי מקומית, כאילו גרתי שם מאז ומתמיד. בכל בוקר קיבלתי ברכת שלום מבעל המכולת השכונתי, הקוסמטיקאית והספר. לפעמים ישבתי איתם לקפה ושיחה, באנגלית במבטא שהיה לי קשה להבין. אולי, בנסיבות אחרות, הייתי מסתפקת בשלושה ימים טיול בהוי אן, אבל משהו במפגש  וההכרות  עם המקומיים, באירוח הנעים ובתחושה הביתית, השאיר אותי שם שמונה ימים.

בחזרה להאנוי

שמחתי לחזור להאנוי אהובתי, שלא הצלחתי למצות אותה בשבוע הראשון, נשארתי עם טעם של עוד אז במקום לרדת דרומה, חזרתי לעיר הבירה. משם יצאתי לטיולי יום קצרים ובערבים הספקתי להנות מהעיר התוססת. אין ספק שעוצמת החוויה עבורי הייתה בעיקר השיטוטים והצילומים ברחובות העיר העתיקה, ההכרות עם המקומיים והטעמים השונים שחוויתי.

 ויאטנאם, עוד אשוב אליך...