את חג הסוכות ביליתי השנה בגיאורגיה, במסע צילום מרתק עם הצלם אילן לורנצי. נסענו בקבוצה מצומצמת של צלמים חובבים ומקצועיים והתחלנו את מסעינו בטביליסי, בירת גיאורגיה.
הגענו אל הוסטל חמוד במיוחד שנקרא " אורבניקה" שמעוצב בטוב טעם, עיצוב אקלקטי וצעיר, הרחוב בו הוא ממוקם מעוטר בציורי גרפיטי נפלאים, ועל ידו בתי קפה וחנויות אמנים ומעצבים. בערב היום השני, חיכתה לנו הפתעה שם- סדנת צילום דוגמניות, בהנחיית איציק שוקל, צלם מקצועי ומוכר, שהצטרף גם הוא אלינו לטיול.
אחרי יומיים בטביליסי התחלנו לעלות לכיוון הרי הקווקז התחתון ואז התחיל להיות מעניין באמת- סיור בשוק מקומי, בית כנסת, ביקור בכפרים אותנטיים, נופים הרריים מקסימים, לינה במצודה אמיתית, אירוח מקומי וארוחות כיד המלך. בין הצילומים, למדנו להכין חצ'פורי, מאפה המקומי, שטעמו משתנה מאזור לאזור.
ביקרנו בקוטאיסי, מסטייה, אושגולי, סואנטי ועוד. הפתעה נוספת חיכתה לנו - צילום רקדנים בלבוש מסורתי בבניין נטוש מדהים ביופיו. שם תרגלנו צילום בתנועה, תאורה נכונה, צילום פורטרט וגם השתעשענו מעט בצילומים אחד של השני.
אחד המקומות האהובים עליי ביותר היו השוק המקומי בזוגדידי. הצבעים, הטקסטורות, הריחות, הטעמים, האנשים המקומיים ובמיוחד המוכרות הקשישות, ההסכמה הצנועה של הנשים לצלם אותן והיופי של הפשטות כבשו את ליבי ביקורי הקצר שם.
עוד אחד מהמקומות האהובים עליי היה אתר מחוץ למסלול המוכר, ביקרנו בעיירת הכורים צ'יאטורה - עיר תעשייתית עם מפעלי ענק מהתקופה הסובייטית ושם אמצעי התובלה העיקרי של הכורים הוא רכבל. האמיצים שבחבורה עלו על הרכבל ואני, ביחד עם עוד 3 מחברי הקבוצה נכנסנו לאחת השכונות הצנועות למרגלות הרכבל. שם החיבור עם המקומיים היה מיידי, פגשנו משפחות יושבות על ספסל, ילדים משחקים באופניים וכדור והמפגש החמים והבלתי אמצעי הזה, הוליד את התמונות האהובות עליי ביותר. הופתעתי לגלות שם שלמרות החיים הצנועים והפשוטים, האנשים מלאי שמחת חיים וגם די מעודכנים - לכל מי .שפגשתי יש פייסבוק. ביקשתי רשות לצלם, לאחר כמה דקות של ביישנות הסכימו לבסוף להתמסר למצלמה.
לסיכום, זה היה מסע מרתק, עם אנשים מקסימים, הדרכה מצוינת ותכנון למופת. הנופים המרהיבים, האנשים מקבלי הפנים, הצבעים, הטעמים והחוויות ישארו בזכרוני זמן רב.